“אני בחיים לא אוכל להחזיר לך על מה שנתת לי. הענקת לי את החוויה של החיים שלי”.
עם המשפט הזה, בסופו של טיול שורשים משפחתי שהפקתי, החלטתי לצאת לדרך ולהקים
את ‘מסע בעקבות אחד’.

במסע האישי שלי יש כמה תחנות משמעותיות, כפי שמתבקש מכל מסע מכונן.

התחנה הראשונה עוצבה עוד בילדותי. כילדה, גדלתי באמונה אמיתית שניתן להגשים חלומות, גלויים או נסתרים.
אני עדיין מאמינה. ומגשימה.

התחנה השנייה נמשכה כעשור, במהלכו במסגרת תפקידיי כעובדת סוציאלית, נפגשתי עם פרטים ועם משפחות, עם ילדים ועם בני הגיל המבוגר. בכל תפקיד שלקחתי על עצמי, שאפתי למצוא את המקום הייחודי של הפרט, שבו הוא יוכל לגעת בחלום שלו.

התחנה השלישית הייתה לפני כעשר שנים. בהחלטה משפחתית משותפת עברנו למושב חקלאי בנגב והקמנו בו בית ומשפחה. שינוי זה הביא עמו עשייה רבה בתחומים קהילתיים, חברות ב’פורום נשים לעסקים’, הפקות אירועים באזור, ועוד.

התחנה הרביעית היא כתיבת התזה שלי, שבחנה את תפיסת המימוש העצמי וההתייחסות למוות. במסגרת עבודת המחקר שלי נחשפתי לסיפורי חיים של בני דור תש”ח. למדתי להשתמש בסיפור החיים ולהפיק ממנו ידע ומשאבים שלרוב אינם בנמצא ביומיום שלנו וניתן לגלות אותם במסתורי המילים החבויות בין הזיכרונות.

התחנה החמישית היא מסע השורשים המשפחתי שלי. למסע המשפחתי שלנו יצאנו אחרי עבודת הכנה ארוכה והפקה מדוקדקת. הייתי נוכחת כחברת משפחה, כמפיקת ההרפתקה וכמנציחת הרגעים. ההצלחה הייתה מדהימה והתגובות היו מרגשות, לא רק של בני המשפחה אלא גם של המעגלים שמעבר.

השימוש בסיפור החיים אפשר לבני המשפחה לחיות עם גיבורת המסע שלנו את הרגעים המשמעותיים בחייה ולחזור אל העבר שלה, מה שסחף את כולנו לגעת לא רק בסיפור שלה, אלא בסיפור של כולנו.